מוזיאון מכונות הכתיבה של טייפונה טליפוגלו — המוזיאון היחיד בטורקיה המוקדש לכתיבה מכנית

ברובע ההיסטורי אודונפזארי, בבית עות'מאני עתיק עם כרכובים מעץ מגולפים וקומות שניות התלויות מעל הרחוב, מסתתרת אוסף יוצא דופן — מוזיאון מכונות הכתיבה של טייפן טליפוגלו. זהו המוזיאון הראשון והיחיד בטורקיה המוקדש כולו להתפתחות מכונת הכתיבה, ואחת האוספים הגדולים מסוגו באירופה. כמאתיים מכונות מתקופות ומדינות שונות הופכות בית עץ קטן באסקישירה לאנדרטה של ממש לתקופה שבה כל אות נולדה לצלילי מנופים מתכתיים. המוזיאון נקרא על שם עיתונאי וצלם תיעודי טורקי מפורסם, שהקדיש את חייו לשימור הזיכרון התרבותי, וכיום הוא נכלל ברשימת האתרים החובה של העיר, לצד מוזיאון הזכוכית ורובע אודונפזארי.

מוזיאון זה הוא דוגמה נדירה לאופן שבו תשוקה פרטית הופכת לנכס ציבורי. הוא ממוקם הרחק ממסלולי התיירות הטיפוסיים, ולכן שומר על אווירה מיוחדת: כאן אין המוני מבקרים, מדריכי אודיו בשמונה שפות ומגה-שווקי מזכרות. במקום זאת יש כאן ריח של גריז ישן, צלצול של עגלות, נקישות של מנופים מתכתיים ומאות מכונות, שכל אחת מהן מספרת את סיפורה — על מהנדסים מהמאה ה-19, על סופרים ועיתונאים, על תקופה שבה הטקסט היה חפץ פיזי ומוחשי, ולא שורת פיקסלים על המסך.

ההיסטוריה והמקור

טייפן טליפוגלו (1959–2016) — דמות שבלעדיה אי אפשר לדמיין את הקולנוע התיעודי הטורקי המודרני. עיתונאי, מגיש טלוויזיה ומטייל נלהב, במשך שני עשורים צילם תוכניות על עיירות קטנות ומלאכות נשכחות בטורקיה, וחשף בפני הצופים את המדינה הנמצאת הרחק ממסלולי התיירות הסטנדרטיים. תוכניתו "גזימיז אנאדולו" (טיולים באנטוליה) הפכה לתופעה תרבותית, וטאליפוגלו עצמו היה אספן לא רק של סיפורים, אלא גם של חפצים: גלויות, מכשירי רדיו ישנים, מצלמות, ובעיקר מכונות כתיבה.

אהבתו של טליפוגלו למכונות כתיבה החלה עוד בימי לימודיו, כאשר עבד במערכות העיתונים באיסטנבול וראה כיצד מסתיימת עידן הלינוטיפים הלוהטים וה"רימינגטונים" הכבדים. הוא החל לקנות מכונות בשווקי הפשפשים של איסטנבול, אנקרה ואיזמיר, נסע לחפש פריטים נדירים בגרמניה, איטליה ובריטניה, והחליף עותקים עם אספנים אירופאים. עד לפטירתו הפתאומית בשנת 2016, האוסף מנה כמעט מאתיים מכונות, שכיסו יותר ממאה ועשרים שנות היסטוריה — מהמכונות הראשונות שהצליחו מסחרית בשנות ה-80 של המאה ה-19 ועד לדגמים האלקטרוניים האחרונים של סוף המאה ה-20.

לאחר מותו של העיתונאי, החליטה המשפחה, בשיתוף עם עיריית מחוז אודונפזארי, להפוך את האוסף למוזיאון קבוע. הם מצאו מקום בבית עות'מאני משוחזר מסוף המאה ה-19, בלב הרובע ההיסטורי. המוזיאון נפתח בשנת 2018 והפך כמעט מיד למוקד משיכה לתיירים ולחובבי עיצוב תעשייתי. הכניסה לאוסף היא חינם, דבר המוערך במיוחד על ידי המבקרים: העירייה רואה במוזיאון חלק מתשתית התרבות של העיר, ולא פרויקט מסחרי. בשנים האחרונות עברה אסקישיר תנופה של ממש בתחום האורבניזם התרבותי: לאזור אודונפזארי הישן הצטרפו מוזיאון זכוכית מודרני, פסטיבלי קולנוע עצמאי וגלריות רבות, ומוזיאון מכונות הכתיבה השתלב באופן אורגני בזהות העירונית המחודשת הזו.

אדריכלות ומה לראות

הבניין עצמו, שבו שוכן המוזיאון, ראוי לתשומת לב. מבנה דו-קומתי עם קומת קרקע מסוידת, מרפסת עץ בולטת וגגות רעפים אדומים אופייניים — דוגמה טיפוסית לאדריכלות עירונית עות'מאנית של סוף המאה ה-19. לאחר השיקום, הפנים שמרו על תקרות העץ המקוריות, הגומחות והארונות המובנים, המשמשים כעת כוויטרינות טבעיות לתצוגה. מסלול הסיור בנוי באופן כרונולוגי ותמטי: המטייל עובר, פשוטו כמשמעו, דרך מאה וחצי של היסטוריה של הכתיבה. מדרגות צרות, רצפות חורקות ופתחי דלתות נמוכים מוסיפים לאווירה — נראה כי הבית עצמו, כמו כל מכונת כתיבה טובה, מוכן בכל רגע לדבר בקול התקופה.

אולם מכונות הכתיבה המכניות המוקדמות

בקומה הראשונה מוצג החלק היקר ביותר באוסף — מכונות הכתיבה מהרבע האחרון של המאה ה-19. כאן ניתן לראות עותקים של הדגמים הראשונים של Sholes & Glidden, שהעניקו לעולם את פריסת המקלדת המוכרת QWERTY, מכונות "אינדקס" כבדות מפליז, שבהן האותיות נבחרו באמצעות סיבוב גלגל, וכן דגמים נדירים ביותר עם מקלדת עגולה. כל המכונות מצוידות בתוויות מפורטות בטורקית ובאנגלית, המציינות את שנת הייצור, ארץ הייצור והיסטוריה קצרה של הדגם. ויטרינה נפרדת מוקדשת לניסויים עיצוביים — מכונות עם שתי מקלדות, גופים מתקפלים ומנגנוני הזנת נייר יוצאי דופן. כאן מוצג גולת הכותרת של האוסף — המכונה המורכבת Williams משנת 1891 עם "מכה אחורית", שבה האותיות נפלו על הנייר מלמעלה, וה-Crandall הנדירה ביותר עם תוספות אמייל, שהפכה חפץ שימושי ליצירת אמנות שימושית.

אולם תור הזהב של רמינגטון ואוליבטי

האולם השני מוקדש לשיא העידן המכני — מכונות הכתיבה של שנות ה-20 עד ה-50. כאן מוצגים הדגמים האגדיים של רמינגטון פורטבל, שעליהם כתבו המינגווי ואגתה כריסטי, האוליבטי לטררה 22 האיטלקית האלגנטית, המוכרת כאחד הדגמים הגדולים ביותר של עיצוב תעשייתי במאה ה-20, וכן האולימפיה, אדלר ואריקה הגרמניות. בין המוצגים — מכונות עם פריסת המקלדת הטורקית F, שפותחה בשנת 1955 במיוחד לשפה הטורקית ונחשבת לאחת הארגונומיות ביותר בעולם. השוואת המקלדת שלה למקלדת ה-QWERTY המוכרת הופכת לאטרקציה אינטלקטואלית בפני עצמה, במיוחד כאשר המדריך מסביר כיצד השתנה גורלם של מיליוני פקידים ועיתונאים לאחר הופעת פריסת המקלדת הזו.

מכונות כתיבה של ידוענים וסיפורים אישיים

ערך מיוחד באוסף יש למכונות הכתיבה האגדיות — אלה שהיו בבעלות סופרים, עיתונאים ואישי ציבור טורקים מפורסמים. כאן שמורים מכשירים הקשורים לתקופת העיתונות הלאומית של המאה ה-20, וכן מכונות "רימינגטון" ממערכות העיתונים הגדולים ביותר באיסטנבול. מכונות אלה מלוות בתמונות של בעליהן, פקסימיליות של כתבי יד והקלטות אודיו קצרות, המכניסות את המבקר לתקופה. הוויטרינה עם המכתב, שהודפס על אחת המכונות לפני שישים שנה, והמכונה עצמה המונחת לצדו — היא אולי הנקודה החזקה ביותר בתערוכה: הפער בין האובייקט לעקבותיו נעלם, והזמן כאילו מתקפל לתוך עצמו.

אולם מכונות הכתיבה החשמליות והאלקטרוניות

החלק האחרון מציג את שקיעתה של הכתיבה המכנית: מכונות IBM Selectric חשמליות עם ראש אותיות מסתובב, מכונות Brother ו-Canon יפניות עם תצוגה אלקטרונית וזיכרון, והדגמים האחרונים מתחילת שנות ה-90. הניגוד עם המוצגים הראשונים — ה"אנדרווד" בן כמעט מאה השנים — מעורר תחושה של הדרך שעברה ומרמז על כמה מהירה הייתה האבולוציה הטכנולוגית הזו. כאן גם נמצא דוכן קטן עם עכבר מחשב מהדורות הראשונים ומודם ישן, המסמלים את המעבר לעידן הדיגיטלי.

חדר ההנצחה של טייפן טליפוגלו

חדר נפרד מוקדש לאספן עצמו: כאן נמצאים שולחן העבודה שלו, מצלמה, ה"אוליבטי" האהובה עליו, כתבי יד, פרסים וקטעים מסרטים תיעודיים. זהו מקום של הפסקה — מרחב שבו הסיור הופך למפגש אישי עם האדם שבזכותו האוסף קיים בכלל. על הקיר תלויים הכובעים והצעיפים שלו, המוכרים מתוכניות הטלוויזיה, ובפינה פועל טלוויזיה ישנה, שבה מוקרנים בלופ קטעים מתוך "גזימיז אנאדולו".

עובדות מעניינות ואגדות

• באוסף שמורה הדגם הנדיר ביותר של Hammond Multiplex משנת 1913 — מכונת כתיבה עם אפשרות להחליף גופן בתנועה אחת, אב-טיפוס של ערכות הגופנים המודרניות.
• מקלדת F הטורקית, המוצגת במוזיאון בעשרות עותקים, נכנסה בשנת 2009 לספר השיאים של גינס כמקלדת המהירה ביותר להקלדת טקסט בטורקית.
• חלק ממכונות הכתיבה במוזיאון עדיין במצב תקין: לעיתים מאפשרים למבקרים לנסות להקליד את שמם על "רימינגטון" בת שמונים שנה.
• בין המוצגים יש מכונת כתיבה עם כתב ערבי, ששימשה לניהול מסמכים בתקופה העות'מאנית המאוחרת עד לרפורמת האלפבית ב-1928 — ממצא נדיר מעולם הספרים שחלף.
• באסקישירה נקראו רחוב ומלגה לסטודנטים לעיתונאות על שם טייפן טליפוגלו; המוזיאון משתתף בפסטיבל הסרטים התיעודיים השנתי, המתקיים בעיר בסתיו.
• באזור המזכרות נמכרות גלויות שהודפסו במכונות הכתיבה הישנות של המוזיאון — כל גלויה כזו היא ייחודית ונחשבת ליצירת אמנות מיניאטורית.
• באוסף שמורות מספר מכונות כתיבה "ניידות" משנות ה-30 בתוך מזוודות עור: כתבים צבאיים ומהנדסים באתרי הבנייה של הרפובליקה לקחו אותן עמם כדי להעביר דיווחים ודו"חות.
• המכונת הכתיבה הקטנה ביותר באוסף היא Bambino גרמנית מתקפלת בגודל של ספר כיס; הכבדה ביותר שוקלת כמעט עשרים וחמישה קילוגרמים והייתה מיועדת למחלקות הנהלת חשבונות של בנקים גדולים.

איך להגיע

המוזיאון נמצא ברובע אודונפזארי בעיר אסקישאהיר, ברחוב Türkmen Hoca Sokak, במרחק של עשר דקות הליכה בלבד מהכיכר המרכזית ומטיילת נהר פורסוק. אסקישיר עצמה היא צומת תחבורה מרכזי במרכז אנטוליה: רכבת מהירה YHT מחברת אותה לאנקרה (שעה וחצי) ולאיסטנבול (כשלוש שעות), מה שהופך טיול של יום אחד משתי הבירות לממש ריאלי. המרחק מתחנת הרכבת למוזיאון הוא כקילומטר וחצי: אפשר להגיע ברגל דרך הפארק, לנסוע בחשמלית של קו Estram עד לתחנת Odunpazarı או לקחת מונית. לנהגים נוח להשאיר את המכונית בחניון העירוני בכניסה לרובע ההיסטורי — משם והלאה הרחובות הם מדרחובים. שדה התעופה אנאדולו מקבל בעיקר טיסות פנים; לנוסעים בינלאומיים בדרך כלל נוח יותר לטוס לאנקרה או לאיסטנבול ולעבור לרכבת מהירה. מבורסה וקוניה יש גם אוטובוסים נוחים שמגיעים לתחנת האוטובוסים של אסקישירה תוך שלוש-ארבע שעות.

טיפים למטייל

מוזיאון מכונות הכתיבה פתוח מדי יום, למעט בימי שני, בשעות היום הרגילות; הכניסה חינם, אך בעונת השיא מחלקים בקופות מספר מוגבל של כרטיסים עם ציון השעה, כדי למנוע צפיפות באולמות הקטנים. הזמן הטוב ביותר לביקור הוא יום חול בשעות הבוקר: אז אפשר לקרוא את כל התוויות בנחת ולשוחח עם הצוות, שרבים ממנו דוברים אנגלית וזוכרים את טליפוגלו בחייו. הקצו לביקור לפחות שעה, ואם אתם מתעניינים בעיצוב או בהיסטוריה של הטכנולוגיה — שעה וחצי. מותר לצלם ללא פלאש.

שלבו את הביקור עם טיול באודונפזארי עצמה — רובע שנכלל ברשימה המקדימה של אונסק"ו. ברדיוס של 500 מטר מהמוזיאון נמצאים המוזיאון המודרני לזכוכית של אסקישירה, מוזיאון Lületaşı (קצף ים), מסגד קירשהיר ביי מהמאה ה-14 ועשרות בתים מעץ צבעוניים שהוסבו לבתי קפה וגלריות. אל תשכחו לטעום את המנה המקומית המיוחדת — צ'יבורק (מאפים פריכים עם בשר, מורשת של המטבח הטטרי) ואת החלווה של אסקישירה מטחינה. למשפחות עם ילדים המוזיאון מעניין במיוחד בשילוב עם פארק סזובה (Sazova) הסמוך והטירה האגדית שבו, וכן עם שייט בסירה בנהר פורסוק, המשווה לטיול באמסטרדם.

אם אתם מתכננים מסלול במרכז אנטוליה, נוח ליצור משולש אנקרה — אסקישיר — קונייה: בין הערים פועלים רכבות מהירות ואוטובוסים, והתוכנית התרבותית תהיה עשירה ככל האפשר. בסתיו ובאביב יורדים לעתים קרובות גשמים באסקישיר — קחו איתכם מטריה קלה, במיוחד מכיוון שחלק ממסלול המוזיאונים עובר בין הבתים בשכונה, שם נוח יותר להתנייד ברגל. לחובבי צילום לילי כדאי לחזור לבניין המוזיאון לאחר השקיעה: התאורה של חזיתות אודונפזארי הופכת את הסמטאות הצרות לתפאורה של אגדה עות'מאנית. ולסיום: מוזיאון מכונות הכתיבה של טייפן טליפוגלו עוסק לאו דווקא בטכנולוגיה, אלא באהבתו של אדם אחד לזיכרון, למלאכה ולמילה. הקדישו לו ערב אחד — ותצאו מאסקשיירה עם תחושה נדירה של מגע עם החום של העידן האנלוגי.